העוסקים בטיפול בנוער מתבגר צריכים להיות מודעים לגיל הצעיר שבו צעירות וצעירים היום מקבלים את עצמם כלהט"בים. בני נוער להט"בים נאלצים להתמודד לא רק עם הקשיים הנגזרים מגיבוש זהותם המינית, אלא גם עם סטריאוטיפים חשוכים ודעות קדומות. חוש"ן ואיגי מנסים לשנות את התמונה, באמצעות יוזמה משותפת בבתי הספר: אג"ס – אחוות גאים וסטרייטים

מאת: אירית צביאלי אפרת, מנכ"ל חוש"ן

חוויית הבדידות או הבידוד החברתי והרגשי היא ציר מרכזי ומשמעותי בחייהם של מתבגרים להט"בים. רבים מדווחים שזו אחת התקופות הקשות בחייהם. בתקופה זו עסוק המתבגר בקונפליקטים פנימיים, בספקות, בחרדות ובתהיות באשר לרגשותיו ולמשמעותן. חרדות אלו כוללות חשש מדחייה ומנטישה וממה שעלול לקרות אם הנטייה המינית תיוודע לאחרים משמעותיים. הפחד מהגילוי עלול לגרום למתבגר הלהט"ב להתרחק מאנשים קרובים ולהסתגר רגשית, דווקא כאשר הצורך בתמיכה ובסיוע מתעצם. היות שרוב ההורים אינם יודעים מה עובר על ילדיהם, המתבגרים חווים תחושות קשות אלו בגפם, בלי כל תמיכה.

מלבד החרדות, מתבגרים להט"בים חווים תחושת אשמה. הם נמנעים מלספר להוריהם על נטייתם המינית משום שאינם רוצים להעציב אותם, להכאיב להם או לאכזבם. חוויית האשמה גורמת גם היא להתרחקות ומעצימה את תחושת הבדידות. שמירת הסוד צורכת אנרגיה רבה, והיא גורם מנכר, מבודד ומרחיק. הצורך להסתיר גם מאלץ את הפרט לשקר ולהבנות חזות כוזבת. בשל משמעות הסוד בחיי המתבגר והעובדה שאי־אפשר לחלוק אותו עם ההורים, הקִרבה נעשית מסוכנת משום שהיא עלולה לחשוף אותו. למעשה, הפחד מפני קרבה גובר על הצורך בה. במצב כזה התרחקות, הסתגרות והימנעות משיחה ומשהייה במחיצת המשפחה תורמות אמנם להקלת המתח הפנימי, אך בה בעת מגבירות את תחושת הזרות, חוסר השייכות והניכור.

אחוות גאים-סטרייטים. כמו באמריקה. (צילום: jglsongs)

מתבגרים להט"בים חווים בדידות גם ברמה המקרו־חברתית משום שבניגוד לבני מיעוטים אחרים, הנהנים מנגישות בלתי אמצעית ובלתי מוגבלת לבני המיעוט שלהם (בני משפחתם למשל), למרבית המתבגרים הלהט"בים – לפחות בשלבים הראשוניים של גיבוש הזהות המינית – אין אפשרות ליצור מגע לא מתווך עם להט"בים אחרים בהיותם לא נראים או למצער לא נגישים. לכן הם עשויים לתפוס דימויים תקשורתיים סטריאוטיפיים כמייצגים לכאורה את כלל הלהט"בים.

מצבם של מתבגרים אלו במסגרת הבית ספרית אינו מספק תמונה ורודה יותר. מחקרים שבחנו את רווחתם של תלמידים להט"בים במערכות חינוך שונות ברחבי העולם המערבי מגלים שסביבת בית הספר היא לרוב סביבה מלחיצה עבורם (מתוך עבודתם של עידית בכר ואייל בן עמי "יצירת אקלים חינוכי מיטבי עבור תלמידים, הומוסקסואלים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים", החוג לחינוך, אוניברסיטת תל אביב).

המחקר של חוש"ן

צוות המחקר של חוש"ן (חינוך ושינוי) יזם וביצע מחקר לבדיקת "אבני דרך" בהתפתחות הזהות המינית הלהט"בית בישראל. המחקר כלל מדגם של 617 הומואים, לסביות וביסקסואלים/ות, והוא הראשון שבוצע בנושא זה בישראל.

מניתוח ממצאי המחקר עולים הבדלים בין מגדרים ובין קבוצות גיל בסדר "אבני הדרך" ובמשך תהליך פיתוח הזהות. מניתוח תשובות הנבדקים לחלקו השני של שאלון המחקר עולה תמונת מצב של הזהות הלהט"בית בקבוצות המרכיבות את המדגם:

• הטלת ספק בהטרוסקסואליות: הגיל הממוצע שבו כלל המשיבים הטילו ספק בהטרוסקסואליות שלהם עמד על 14.5 אצל הומואים, לעומת 18 אצל לסביות.

• הגדרת זהות סופית: הגיל הממוצע שבו הגדירו עצמם כלל המשיבים סופית כהומואים ולסביות הוא 17.0 אצל הבנים ו־21.2 אצל הבנות.

פסיכולוגים קליניים המתמחים בגיל ההתבגרות ומטפלים משפחתיים ואחרים צריכים להיות מודעים לגיל הצעיר שבו צעירות וצעירים היום מקבלים את עצמם כלהט"בים, ולכוון את המאמצים הטיפוליים בהתאם

לממצאים אלו משמעויות רבות. אחת מהן היא אפיון גילי של תקופת "הארון", התקופה שבה הפרט מסתיר מסביבתו את נטייתו המינית. ההסתרה משפיעה על ההתערבויות המשפחתיות, הבית ספריות והטיפוליות הנעשות עם מתבגרות ומתבגרים להט"בים.

• הגדרת זהות סופית – קבוצת גיל: הגיל הממוצע שבו ציינו נערים ונערות בני 14–18 שהם "בטוח הומואים, לסביות וביסקסואלים" היה 14.6. כלומר, תלמידי תיכון אלה בטוחים בנטייה המינית שלהם כבר בכיתה ט'. ממצא זה מאיר באור אחר את התפיסה המקובלת שמתבגרות ומתבגרים מסוימים עשויים לחוות "שלב" של התנסות חד־מינית במהלך גיל ההתבגרות. פסיכולוגים קליניים המתמחים בגיל ההתבגרות ומטפלים משפחתיים ואחרים צריכים להיות מודעים לגיל הצעיר שבו צעירות וצעירים היום מקבלים את עצמם כלהט"בים, ולכוון את המאמצים הטיפוליים בהתאם.

• בי־סקסואליות: גברים ביסקסואלים ונשים ביסקסואליות שלמים הרבה פחות עם נטייתם המינית מהומואים ולסביות. הממצא ממחיש, לדעתנו, את הקושי שעמו מתמודדים בעלי הזהות הביסקסואלית הן מחוץ לקהילה הלהט"בית (הם נתפסים ככאלה שעוד אפשר "לתקן" או "להטות חזרה") והן בתוך הקהילה (הם נתפסים כמי ש"עוד לא החליטו" או "מבולבלים").

הפעילות של חוש"ן

חלק גדול מהעוינות ומהרתיעה בחברה כלפי להט"בים הוא תוצאה של בורות ודעות קדומות. אפשר לצמצם בעזרת הסברה וחינוך את העמדות השליליות והמפלות הנשמעות עדיין בחברה הישראלית כלפי הקהילה, לשנות סטריאוטיפים חשוכים וליצור מציאות שוויונית בכל תחומי החיים והחברה.

המתנדבים והמתנדבות בחוש"ן מעבירים מזה חמש שנים מגוון רחב של פעילויות חינוכיות, סדנאות, מפגשים אישיים, הרצאות וסמינרים על נטייה מינית, זהות ומגדר. המטרה המרכזית של הארגון היא לאפשר שיחה, להעלות את כל השאלות המטרידות, המסקרנות ואפילו הפוגעות ביותר, שאלות שלא נשאלות בשום מסגרת אחרת. בשנת הלימודים שעברה העבירו בחוש"ן יותר מ־200 פעילויות חינוכיות, והמתנדבים נפגשו עם יותר מ־10,000 נשים וגברים.

פעילות חוש"ן חיונית גם עבור שאר בני הנוער, משום שאין די בנטיעת תחושת שייכות וגאווה בלהט"בים, אלא חשוב מאוד גם לשנות את האווירה החברתית סביבם

הקשר של חוש"ן הוא בעיקר עם שפ"י – שירות פסיכולוגי ייעוצי של מערכת החינוך – ועם בתי הספר עצמם. נערים ונערות להט"בים כמהים למודלים חיוביים של להט"בים ונזקקים למידע ממקור ראשון ומניסיון אישי על משמעות ההוויה המינית והמגדרית שהם חווים ולהוכחה שאפשר לחיות חיים שלמים ומאושרים עם זהותם. הפעילות בבתי הספר מסייעת להם בתהליכים אלה.

פעילות חוש"ן חיונית גם עבור שאר בני הנוער, משום שאין די בנטיעת תחושת שייכות וגאווה בלהט"בים, אלא חשוב מאוד גם לשנות את האווירה החברתית סביבם. בנוסף פעילות הארגון יוצרת מצע נוח להתמודדות של הצוות הפדגוגי והייעוצי בבתי הספר עם סוגיות הנוגעות לנוער להט"בי העולות במהלך היום יום.

המחקר של איגי

ארגון הנוער הגאה (איגי) עשה כבר ב־2004 מחקר ראשון מסוגו שבדק את חוויותיהם והתנסויותיהם של תלמידים הומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים במערכת החינוך בישראל. בעקבות השינויים שחלו בשנים האחרונות בגישת משרד החינוך לנושא ושיתוף הפעולה הפורה בין ארגוני הקהילה הלהט"בית עם משרד החינוך, חזר הארגון (כפי שנהוג במדינות אחרות שעושות מחקרים דומים) בשנת 2007–2008 לבחון את השינויים שחלו באקלים החינוכי כלפי מיעוטים מיניים, כפי שהתבטאו בחוויות ובדיווחים של התלמידים.

המדגם כלל 390 משיבים בני 12–18, מתוכם 56% בנים, 42% בנות ו־2% שהגדירו עצמם טרנסג'נדרים. מרבית המשיבים (67%) הגדירו עצמם הומואים או לסביות, 31% הגדירו עצמם ביסקסואלים. 89% מהמשיבים היו תלמידי י'־י"ב.

יוצאים מהארון בגיל צעיר וצועדים במצעד הגאווה

יציאה מהארון: חלק הארי של המשיבים במדגם (90%) סיפרו על נטיותיהם לאדם כלשהו. מרבית המשיבים דיווחו שהעדיפו לספר קודם כול ל"חברים טובים", והייתה העדפה בולטת לחברה טובה (72%). הצהרה למשפחה הגרעינית הייתה פחות רווחת, והאֵם הייתה ברוב המקרים הדמות הראשונה מבני המשפחה שסיפרו לה. שיעור נמוך של משיבים (כרבע מהמדגם) דיווחו כי סיפרו על נטייתם המינית לאחד מאנשי הסגל בבית הספר. אחד מתוך ארבעה משיבים יצא מהארון בפני כל התלמידים בבית הספר. בנות נוטות לצאת מהארון יותר מבנים. הבדל מובהק בין בנים לבנות נמצא ביציאה מהארון כלפי האב, החברים הקרובים והחברה הטובה (בנות יצאו מהארון כלפי דמויות אלה יותר מבנים).

שכיחות גבוהה מאוד של ביטויי גנאי כלפי מיעוטים מיניים בבית הספר: רוב המשיבים (80%) ציינו כי הביטוי "הומו" נאמר בתדירות גבוהה או גבוהה מאוד. המכנה המשותף בין מרבית הביטויים הוא בגינוי ובלעג כלפי גבר המקיים יחסי מין עם גבר אחר כאשר הוא בתפקיד פסיבי – נחדר, כלומר גבר המובנה חברתית כנשי.

אין מקום בבית הספר היכול להיחשב מקום מוגן מפני ביטויי הומופוביה: אף על פי שההערות ההומופוביות נאמרות בנוכחות מורים, 55% מהמשיבים ציינו כי המורים אינם מגיבים כלל. דפוס דומה נמצא גם בקרב תלמידים: 54% מהמשיבים ציינו כי תלמידים אינם מתערבים לעולם.

הטרדות מיניות: כאחד מכל שלושה תלמידים הוטרד מינית בבית הספר בגלל נטייתו המינית וכאחד מכל חמישה תלמידים חווה תקיפה פיזית בשל נטייתו המינית. בהשוואה בין נתוני המחקר הנוכחי ובין נתוני מדגם ארצי ומייצג בנושא אלימות (כללית, לאו דווקא על רקע נטייה מינית) שמשרד החינוך ערך ב־2006 נמצא כי מיעוטים מיניים חווים את האלימות בבית ספרם כגבוהה יותר משאר התלמידים.

ממצאי המחקר הזה מלמדים כי על אף השינויים שחלו בגישה וביחס של מערכת החינוך לנושא המיעוטים המיניים, התמורות עדיין אינן משתקפות בחוויותיהם של תלמידים בבתי הספר אלא נותרו ברמת המקרו (ברמת מדיניות משרד החינוך ובשיתוף הפעולה בין מחלקת שפ"י במשרד החינוך לבין ארגוני הקהילה ההומו־לסבית). ניכר אמנם שנעשתה עבודה לאיסוף מידע ולביסוס גוף ידע שיהיה נגיש למורים וליועצים, אולם הגברת המודעות בקרב אנשי החינוך לא חלחלה לכדי התמודדות מעשית בבתי הספר עם נושא ההטרדות על רקע נטייה מינית וגילויי הומופוביה. האקלים הבית ספרי הרווח, כפי שמתבטא בממצאי המחקר, רחוק מלהיות מיטבי (מתוך סקר אקלים בית ספרי של ד"ר גיא שילה מאוניברסיטת תל אביב ואורן פזמוני לוי מאוניברסיטת אינדיאנה).

אג"ס. אחוות גאים וסטרייטים

לקראת שנת הלימודים הבאה, יוצאים חוש"ן ואיגי בפרויקט משותף: אג"ס (אחוות גאים סטרייטים) – פרויקט אח של (GSA (Gay-Straight Alliance, הפועל בבתי ספר, במכללות ובאוניברסיטאות בארצות הברית וברחבי העולם ומטרתו לבנות סביבה בטוחה ותומכת לבני נוער וצעירים השייכים לקהילת להט"ב ולבעלי בריתם הסטרייטים, מתוך אמונה שלכל תלמיד ותלמידה שמורה הזכות לכבוד ולהערכה בלא קשר לנטייתו המינית או זהותו המגדרית.

קבוצות אג"ס יפעלו בתוך בתי הספר העל־יסודיים ויורכבו מתלמידי תיכון. התלמידים יפעלו בתוך המרחב הבית ספרי והעירוני. מטרת הקבוצות להעצים את מנהיגות הנוער, ליצור שינוי תודעתי ולמצב את חברי הקהילה כמובילי שינוי חברתי חיובי. הצוות יורכב מנער/ה מתוך הקבוצה וממדריך מתנדב בוגר.

קבוצות אג"ס לא נועדו לתת מענה חברתי לבני נוער להט"בים. הן מהוות קבוצות פעולה ושינוי חברתי במוסדות החינוך ובסביבות המגורים. מבדיקת רשת החינוך האמריקנית עולה כי כמחצית הקבוצות מורכבות מרוב הטרוסקסואלי.

במהלך שנת הפעילות יעברו חברי הקבוצות הכשרות מגוונות, למשל סדנת סיפור אישי, סדנת מעורבות בקהילה (הגאה והמקומית) והיכרות עם הארגונים והמוסדות הפועלים בה, סדנת שיווק ופרסום ועוד.

אנחנו בחוש"ן ובאיגי מאמינים שבעזרת שיתוף פעולה ושילוב כוחות עם מערכת החינוך, הנערים והנערות יוכלו להתבגר בסביבה בטוחה ויציבה ולזכות להתבגרות תקינה ובריאה.

* המאמר באדיבות כתב העת "הד החינוך" וארגון חוש"ן.

ב-17 במאי יצוין בארץ ובעולם היום הבינ"ל נגד הומופוביה וטרנספוביה !

אירועי הבנ"ה / IDAHO יעמדו השנה בסימן מאבק בהומופוביה וטרנספוביה במערכת החינוך ודרך החינוך. 

>> עזרים שונים לפעילות - באנרים ייחודיים של הבנ"ה להטמעה באתרכם, פוסטר הבנ"ה גדול להדפסה, מערך שיעור בנושא הומופוביה ועוד.
>> רעיונות והצעות לפעילויות הבנ"ה
>> לוח אירועי הבנ"ה 2012 בישראל
>> הצטרפו אלינו בפייסבוק
>> הירשמו לרשימת התפוצה