כיצד סיקרו שלושת ערוצי הטלוויזיה המרכזיים את מצעד הגאווה בתל אביב? מי הטיל ספק במספרים שמסרו המארגנים, ומי טרח להזכיר את מחאת הרדיקלים נגד המצעד הראשי?

מצעד הגאווה השנה היה הגדול ביותר אי פעם, וכלל לפי ההערכות לפחות 100,000 משתתפים, שמתוכם כ-5,000 תיירים.

לפני המצעד נשמעו נאומים פוליטיים רבי תוכחה מאת ציפי לבני, ניצן הורוביץ, יצחק בוז'י הרצוג, יעל דיין ואחרים.

המצעד עצמו צעד תחת הכותרת "שווה להיות גאה – צועדים לשוויון חברתי". רובם של הצועדים היו אנשים פרטיים, אך חלקם צעד במסגרת אחת מעשרות הקבוצות והארגונים הקהילתיים: הרדיקלים, הדתיים, "הקן", תהל"ה, הטרנסג'נדרס ואחרים, אשר יצרו אמירה מעניינת כשלעצמה. במקרה של הגוש הרדיקלי מדובר היה במאבק קשה לאפשר להם יכולת ביטוי עצמאית, נפרדת מהמצעד עצמו, אשר לתחושתם רחוק היה מלייצג את הערכים שלהם.

האם התקשורת הבחינה במגוון ובמורכבות הזו, או שכהרגלה התמקדה בדימויים המיניים והדראגיסטיים?

סיקור מצעד הגאווה בערוץ 10

גיא זוהר הזכיר והסביר את הסלוגן שנבחר, אך תיאר את המצעד בזהירות אקדמאית ובשמרנות חשבונאית: "המצעד, אשר לדברי המארגנים היה הגדול ביותר… וכלל גם כמה מאות תיירים שהגיעו לחגיגה".

תמונתה של ציפי לבני הוקרנה אך דבריה נחתכו באמצע המשפט: "להיות בחוץ ולהיות גאים…". כנראה שלא ממש עניין את עורכי המהדורה מה שהיה לה לומר.

התמונות שצולמו, כללו, באופן מפתיע, בעיקר נשים מפזזות, ואף לא קלוז-אפ אחד של גבר, אבל כנראה שכך זה כשאורך האייטם כולו הוא פחות מחצי דקה.

סיקור מצעד הגאווה בערוץ הראשון

בערוץ הראשון הקדישו לא פחות מדקה וארבעים ושבע שניות לסיקור המצעד. אילה חסון ציינה בתחילת דבריה כי כמאה אלף צועדים מילאו את רחובות תל אביב, והכתבה התמקדה במשאית הקהילה הדתית הגאה.

למעט מרואיינת אלמונית אחת, הובאו רק קולותיהם של הומואים גברים, וקיומם של טרנסים וביסקסואלים (שלא לדבר על מצעד הרדיקלים) היה כלא היה. ג'ייסון הולט דנינו וניצן הורוביץ קוראים לצאת מהארון. ברקע דבריו של ניצן, נשמע נאומה של ציפי לבני. האם נדע אי פעם מה היא אמרה?

ובסיום משפט תמוה: "בשנה הבאה מקווים המארגנים שמסורת מצעד הגאווה תמשך". האם למישהו יש ספק בכך?!

סיקור מצעד הגאווה בערוץ השני

אורך האייטם דקה וחצי (אך באינטרנט הערוץ שידר את המצעד בשידור ישיר במשך 7 שעות!). יאיר לפיד: "המארגנים טוענים כי מדובר במספר המשתתפים הגבוהה ביותר שלקח אי פעם חלק…", בעוד הכתובית למטה מספרת על מאה האלף שצעדו תחת הכותרת "שווה להיות גאה". דגלי גאווה, דארגיסטיות וגברים מענטזים בלבוש מינימלי ממלאים כצפוי את המסך. אבל אז – כמה הפתעות נעימות: הראשונה, שניות יקרות ערך מהופעה של דראג קינג; השנייה, ראיון עם מדחת, הומו ערבי נשוי שאשתו יודעת ומקבלת אותו כמו שהוא. מעניין.

גם שלב ההתכנסות שכלל את נאומי ראש העירייה והפוליטיקאים זכה לסיקור, וסוף כל סוף אנחנו זוכים לשמוע מה היה למועמדת האופוזיציה לראשות הממשלה לומר לקהילת הלהט"ב ולהורים בישראל: "ויש לצערי הורים השבויים בדעות קדומות, אשר אינם יודעים לקבל את הילדים שלהם כפי שהם".

ולשלב השאלה המטופשת: "מדוע בעיר ליברלית כמו תל אביב יש עדיין צורך במצעד גאווה?" נו, באמת למה אנחנו לא חוגגים, במימון העירייה, בבני ברק או באום אל פאחם? התשובות של ג'ייסון דנינו הולט ורם פרייס סיטון כוללות מסרים חשובים, אך נטולי רלוונטיות לשאלה שהודבקה בעריכה. ושוב, אין ייצוג לטרנס'נדרס ולא ללסביות (ביסקסואל זו חיה מהאגדות).

בסך הכל סיקור מוצלח, אך משפט הסיום בוודאי לא ישעשע את הצועדים הרדיקלים: "מה שבטוח, במצעד הזה אף אחד לא הרגיש מנודה או מקופח".

תמונות נוספות ממצעד הגאווה בתל אביב 2011

לאלבום התמונות המלא – הצילומים באדיבות מאור ברזני

הבלוק הטרנסג'נדרי הירוק לנראות טרנסג'נדרית (צילום: מאור ברזני)

הבלוק הטרנסג'נדרי הירוק לנראות טרנסג'נדרית (צילום: מאור ברזני)

המצעד הרדיקלי. הדגל הביסקסואלי ומסרים נגד גזענות, קיפוח ואפלייה בתוך הקהילה (צילום: מאור ברזני)

המצעד הרדיקלי. הדגל הביסקסואלי ומסרים נגד גזענות, קיפוח ואפלייה בתוך הקהילה (צילום: מאור ברזני)

ב-17 במאי יצוין בארץ ובעולם היום הבינ"ל נגד הומופוביה וטרנספוביה !

אירועי הבנ"ה / IDAHO יעמדו השנה בסימן מאבק בהומופוביה וטרנספוביה במערכת החינוך ודרך החינוך. 

>> עזרים שונים לפעילות - באנרים ייחודיים של הבנ"ה להטמעה באתרכם, פוסטר הבנ"ה גדול להדפסה, מערך שיעור בנושא הומופוביה ועוד.
>> רעיונות והצעות לפעילויות הבנ"ה
>> לוח אירועי הבנ"ה 2012 בישראל
>> הצטרפו אלינו בפייסבוק
>> הירשמו לרשימת התפוצה

התרגזת? הסכמת? יש לך מה להגיד על הכתבה? לתגובות »

תכנים נוספים שעשויים לעניין אותך