הוא לא הראפר הקוויר הראשון, אבל לצד זמרי היפ-הופ ואר-אנ’-בי כמו פרנק אושן, אזלייה בנקס ומיקי בלנקו, הוא הוביל בשנה האחרונה שינוי גובר בהיפ-הופ, סגנון מוסיקה שהיה נוקשה במיוחד בחוסר הפתיחות שלו לכל חריגה מהסטנדרט הסטרייטי ותפישות מגדר שמרניות. על העוצמה של התפישות האלה אפשר ללמוד מליף ((Le1f שגדל בניו-יורק, ומספר שכשפינטז בילדותו על הופעה כראפר הומו, הפנטסיה היתה נגמרת ביריית אקדח. היום הוא רואה זאת אחרת. “הבנתי בשלב מסוים שכמו שנשים יכולות לשמוע שירים שאומרים שהן צריכות להיהפך לשפחות מין של כל גבר עם מכונית יוקרה וכמו שילדים לבנים תמימים יכולים לשמוע גנגסטא-ראפ, גם סטרייטים יוכלו לאהוב את המוסיקה שלי”, אמר בשנה שעברה ל”ניוזוויק”.

תגובות השנאה שספג שיעשעו אותו. את הכותרת המזלזלת שנכתבה עליו בבלוג היפ-הופ, “אז זה מה שקורה כשראפר מתחילים להודות שהוא גיי?” הוא רצה להפוך לסלוגן לטי-שירט. את התגובות המשמיצות באינטרנט הוא חשב לגזור ולהדביק בסגנון דאדאיסטי וליצור מהן שיר חדש.

באחד הקטעים במיקסטייפ ליף משתמש בליריקה של אמינם, אחד ההומופובים הבולטים בהיפ-הופ, כדי להעביר מסר הפוך. “אני מה שתגידו שאני, תפסיקו להתעסק בכמה אני גיי”, הוא שר בנונשלנטיות.

(מקור הידיעה: הארץ. » לידיעה המלאה)