מאת בת הים הקטנה

עד היום לא הייתי בטוחה שזה נכון, והיום סוף סוף הבנתי. אני לא כמו כל הבנים, כי בעצם מעולם לא הייתי בן. אני לא נער, אלא נערה. לא בטוחה שיש מאושרת יותר ממני, ברגעים אלו ממש!

מוזר לי שזה הפוסט הראשון שלי, בלי הקדמות ובלי כלום, ישר לעניין. אבל הרצון לכתוב בוער בי, ולכן אחסוך במשפטי פתיחה.

מה שאספר עכשיו הוא פחות או יותר תופעה ידועה, פוסט בנושא אפילו פורסם כבר במומלצים, אבל עד עכשיו לא חשבתי לשתף אף אחד. היום, כשקראתי ראיון בנושא באחד מהמוספים הנחשבים במדינה, החלטתי שהגיע הזמן שלראשונה בחיי, אספר לעולם (ולא פחות חשוב – לעצמי) את האמת.

אמנם נולדתי כבן, אבל אני לא מרגישה כמו אחד כזה. כן, כלפי חוץ אני נראית כמו בן לכל דבר, ואם הייתם רואים אותי ברחוב לעולם לא הייתם חושבים את זה עלי, אבל זה ככה.

עד היום לא הייתי בטוחה שזה נכון, ובטח שלא סיפרתי לאף אחד.

הייתי בטוחה שמשהו בי לא בסדר. הייתי מהרהרת בלילות, תוהה מה לא בסדר בי. איך יכול להיות שכל הבנים ככה ורק אני אחרת. והיום סוף סוף הבנתי. אני לא כמו כל הבנים, כי בעצם מעולם לא הייתי בן. אני לא נער, אלא נערה.

אמא שלי תמיד הייתה שם לצדי. אז כן, התמזל מזלי ויש לי משפחה תומכת (צילום: mikebaird)

אמא שלי תמיד הייתה שם לצדי. אז כן, התמזל מזלי ויש לי משפחה תומכת (צילום: mikebaird)

ביולוגית אני בן לכל דבר ועניין, אבל תמיד הייתי נשית יותר מכל הבנים סביבי, מאז ומעולם.

כשכולם סביבי שיחקו בפאוור ריינג'רס ובייבלייד וחלמו על הריגת מפלצות, אני הייתי משחקת בבובות ברבי, וחולמת על פיות ונסיכות מהאגדות.

בגדים של בנות תמיד נראו לי יפים יותר, צליל של הליכה על נעלי עקב תמיד היה כמוזיקה לאוזני.

כשהייתי משחקת אם האחים שלי, הייתה תמיד גם את דמות הנסיכה שכולם יצילו בסופו של דבר. הייתי מתנדבת לשחק את הדמות הזו, "מתוך אילוץ, כי אף אחד אחר לא רצה", אבל בסתר לבי כמעט קפצתי מרוב אושר.

תמיד נחשבתי כילד בכיין ורגשן. מכאן ועד לכינוי "הומו" הדרך הייתה קצרה. לא שזה היה מעליב אותי, אחרי הכל – הומו זו לא קללה. אבל עדיין הייתי עצובה, ולא ידעתי למה.

כשבגרנו מעט, כתב היד שלי הפך למסודר, עגול וקריא, הרבה יותר יפה משל הבנים ואפילו משל כמה בנות.

""יש לךָ כתב של ילדה", היו מלגלגים עלי. אבל שוב, לא נעלבתי מזה. כשהמורה הייתה מבקשת ממני לקרוא את שיעורי הבית הייתי עושה זאת בלי בעיה, שעה שכל האחרים היו מתאמצים לראות מה כתבו. גם בהצגות בבית הספר היסודי, הרגשתי הרבה יותר נוח לשחק את הדמויות שהבנות קיבלו, וקינאתי בהן כל כך.

אבל למרות זאת, בגלל התגובה של הסביבה, ניסיתי להשכיח את אהבותיי האמיתיות. לא התחלתי לשחק כדורגל, אבל הפסקתי להצטרף למשחקי גומי. לא התחלתי לדבר כמו בן, אבל ניסיתי להישמע הכי פחות נשית שאפשר. מדי פעם עוד עלו תהיות בנוגע לכך, אבל מהר מאוד הייתי מדחיקה אותן. הייתי נרשמת לאתרים כבת ומתחילה לדבר בלשון נקבה, דבר שלא יכולתי לעשות בחיים האמיתיים. וזה הרגיש לי הרבה יותר אמיתי, הרבה יותר נכון, הרבה יותר אני. ניצלתי גם את העובדה ששמי האמיתי הוא שם גם של בנים וגם של בנות לטובתי.

לאחר כמה שנים, התחיל גיל ההתבגרות. הבנים התחילו לדבר על כל מיני דברים שבנים עושים, ולא הרגשתי שייכת. ניסיתי להתקרב גם אל הבנות, אבל הן כבר לא יכלו לדבר איתי כמו פעם, כי "יש דברים שלא מגלים לבנים".

וכך נשארתי בודדה מכאן ומכאן. וכמובן שלא יכולתי להיחשף בפני מישהו – מה הוא או היא יחשבו עלי? הם בטוח יצחקו עלי, או לא ירצו לדבר איתי יותר בחיים.

ואני כמעט בטוחה שיהיו כאלה שיגידו שאני לא בת, אני הומוסקסואל. אז זהו, שחשבתי כבר על זה. אני לא.

ככה חייתי, עד לפני כשבועיים.

לפני שבועיים הגיע למומלצים הפוסט הזה, בו מדבר הכותב על אותה תופעה בדיוק, אבל הפוכה: הוא נולד כאישה, אך מרגיש כגבר לכל דבר. הדבר הדליק לי נורה אדומה קטנה, אבל לא מעבר לזה.

והיום, קראתי בעיתון כתבה על מקרה כזה בדיוק. ואותו אדם אפילו זכה להתחתן, כדת וכדין, עם כלה, חופה והכל.

לאחר שקראתי את הכתבה חייכתי. כל חיי חשבתי שאין דומה לי בעולם, שאני משוגעת. והיום הבנתי שאני לא לבד בעולם.

ולמרות שאני לא הראשונה (וכנראה לא האחרונה) שתכתוב פוסט כזה, חשוב לי לכתוב אותו. שני המקרים שהבאתי כאן הם מקרים של אישה שמרגישה כגבר, אבל עד כמה שידוע לי מקרים הפוכים קורים פחות. ואני דוגמא למקרה כזה. חשוב לי שידעו שכן, יש גם כאלה.

ואני כמעט בטוחה שיהיו כאלה שיגידו שאני לא בת, אני הומוסקסואל. אז זהו, שחשבתי כבר על זה. אני לא.

הומוסקסואל הוא גבר הנמשך לגבר. גבר שהינו הומוסקסואל מודע להיותו גבר, ושלם עם כך. מעולם לא חשתי או רציתי להיות גבר. זה משהו שהגנים והחברה דחפו אותי להיות. היו אין ספור סיטואציות בחיים שלי שאמרתי לעצמי "אם הייתי בת, הייתי יכול לעשות את זה בלי בעיות", "אם הייתי בת, היה לי הרבה יותר קל".

ועכשיו, לאחר הקבלה וההשלמה, מתחילות אצלי התהיות. מה יהיה הלאה? כרגע ברור לי שאיני יכולה לעשות ניתוחים לשינוי מין, אבל השאלה היא האם אני רוצה בכלל? גם אם אשנה את מיני, אני חוששת שלא אראה כאישה אמיתית. אני מאוד גבוהה (1.80 מ' ומשהו) ועל סמך תמונות שראיתי זה לא תמיד נראה הכי טבעי בסוף – רואים רקמות שריר, גרוגרת שמציצה פה ושם, וגם אם זה נראה טבעי – הקול לא הופך להיות נשי יותר. מה גם, שהניתוחים כרוכים בהמון כסף וכאב, וכן, אני מפחדת.

למזלי, אמא שלי תמיד הייתה שם לצדי. גם כשביקשתי ממנה שתקנה לי בובות במקום חרבות כמו כל ילד אחר, היא לא נתנה לי להרגיש פחות טוב. לא חשבתי שמשהו בי לא בסדר, עד שהגעתי לבית הספר. כל האחים שלי הם בנים, ואמא שלי תמיד אמרה שהיא רצתה בת. אז כן, התמזל מזלי ויש לי משפחה תומכת, פחות או יותר.

כרגע אני לא יודעת מה יקרה או מה יביא המחר, אבל אני אופטימית. עכשיו, כשקיבלתי את עצמי כמו שאני, לפחות לא יהיו לי ייסורי מצפון יותר. לפחות אדע מה אני ומי אני. אני מרגישה כאילו התנקיתי, כאילו כל כך הרבה שנים רבץ לי משהו על הלב, ועכשיו הוא ירד. לא בטוחה שיש מאושרת יותר ממני, ברגעים אלו ממש.

פורסם בבלוג של בת הים הקטנה (בת 16)

ב-17 במאי יצוין בארץ ובעולם היום הבינ"ל נגד הומופוביה וטרנספוביה !

אירועי הבנ"ה / IDAHO יעמדו השנה בסימן מאבק בהומופוביה וטרנספוביה במערכת החינוך ודרך החינוך. 

>> עזרים שונים לפעילות - באנרים ייחודיים של הבנ"ה להטמעה באתרכם, פוסטר הבנ"ה גדול להדפסה, מערך שיעור בנושא הומופוביה ועוד.
>> רעיונות והצעות לפעילויות הבנ"ה
>> לוח אירועי הבנ"ה 2012 בישראל
>> הצטרפו אלינו בפייסבוק
>> הירשמו לרשימת התפוצה

התרגזת? הסכמת? יש לך מה להגיד על הכתבה? לתגובות »

תכנים נוספים שעשויים לעניין אותך

  • הכאב לא נעשה נוח יותרהכאב לא נעשה נוח יותר כשנפצעה בפיגוע בברנוער, היתה אנה שילנסקי בת 16 שרק יצאה מהארון. שנה לאחר מכן, הזכרונות מאותו ערב הביאו אותה לנסות לשים קץ לחייה. אך דווקא מהנקודה הנמוכה […]
  • סטיגמות ושנאה, דלק למכונת הרשעסטיגמות ושנאה, דלק למכונת הרשע אין לי מושג איך יכול נער לעמוד מול קבוצה גדולה ומאוחדת שמשפילה אותו בלי סוף, כמו החבורה שישבה באוטובוס בו עשיתי את דרכי הביתה. כעת צפים ועולים לי ביתר […]
  • אבא שלי הומופובאבא שלי הומופוב הומופוביה קיימת בעולם, כולם מודעים לזה. גם אני ידעתי, אבל אף פעם לא חשבתי שאמצא את התופעה המגעילה הזאת כל כך קרוב אליי... יָלְדָה קְטַנָּה אַחַת מגלה […]