"הכצעקתה" הוא אתר שהוקם במטרה להיאבק בתופעה של הטרדות רחוב על רקע מיני ומגדרי. האתר מעודד את מבקריו לספר על כל הפשעים ה"קטנים" שלא מדווחים ביום-יום, ובכך לתרום למודעות לגבי ההיקפים האמיתיים של הטרדות הרחוב בישראל

הכצעקתה

"הכצעקתה" הוא אתר שהוקם במטרה להיאבק בתופעה של הטרדות רחוב על רקע מיני ומגדרי. האתר מעודד את מבקריו לספר על כל הפשעים ה"קטנים" שלא מדווחים ביום-יום, ובכך לתרום למודעות לגבי ההיקפים האמיתיים של הטרדות הרחוב בישראל: "אנחנו כאן כדי לשבור את המיתוס לפיו צעקות, שריקות, שליחת ידיים וצורות אחרות של תקיפה מינית "קלה" הן נורמה חברתית ומחיר רגיל שעל נשים, וא/נשים מקהילת הלטהב"ק לשלם כאשר הן והם נמצאות במרחב ציבור", נכתב בדף ה"אודות" של האתר.

"הכצעקתה" הוקם במהלך קיץ 2010 כשלוחה הישראלית של האתר הבינלאומי Hollaback, לאחר תקיפה פיזית על רקע מגדרי שעברה אחת ממייסדות האתר.

הסיפורים המובאים באתר חושפים ומתעדים התנהגות שוביניסטית, הומופובית וטרנספובית מכוערת וגסה, ומזכירים לנו כי "כבוד האדם" הוא לא חוק, אלא מציאות חברתית יומיומית שעליה צריך להיאבק.

"הומואים לא צריכים לחיות בישראל"

אני הומוסקסואל. על המחשב הנייד שלי יש שני סטיקרים של צבעי הגאווה, ואני גאה במי שאני. המקרה הזה גרם לי להתבייש בנטייה המינית שלי. עליתי לאוטובוס, ובגלל שהנגן שלי נהרס החלטתי לשמוע מוזיקה במחשב עם אוזניות. הוצאתי את המחשב, פתחתי אותו, חיברתי אוזניות, כמעט סגרתי אותו והנחתי עליו את התיק, כדי לא לעורר עניין מיותר. כנראה שלא עשיתי את זה מספיק מהר כי מישהו צעק לי מסוף האוטובוס "הומואים לא צריכים לחיות בישראל". רק כדי לציין, על אחת המדבקות כתוב שש פעמים "I Love Israel". לא ידעתי מה לעשות. קפאתי במקום, הכנסתי את המחשב לתיק ורק חיכיתי שהנסיעה הזו תעבור ואני אגיע לתחנת הירידה שלי. זה היה כל כך משפיל, שאף אחד אפילו לא אמר לו משהו. אחרי שירדתי ברמת אפעל, התיישבתי בתחנה ובכיתי.

מתוך אני גאה במי שאני, נשלח על ידי שי

"ראית אותה?", "קוקסינל"

אני לא טרנס ולא טרנסית. אבל הרבה אנשים טועים לחשוב שאני אחת. בסך הכל החלטתי לא להוריד שיער משום חלק בגופי, ולהיראות כמו שאני נראית, עם הבלבול המגדרי שזה יוצר.

אני עוברת המון הטרדות רחוב. חלקן ההטרדות המיניות ה"רגילות" שנשים חוות (אולי רגילות כי זה כל כך שגרתי, אבל אי אפשר להתרגל לזה), וחלקן הטרדות שחברים וחברות בקהילה הטרנסג'נדרית מכירים היטב.

"את/ה בן או בת?", "מה את?". כמעט כל פעם שאני הולכת ברחוב. מרגישה איך מודדים את גופי, בוחנים אותי, מנסים להתמקד ולהבין אם השדיים שלי אמיתיים או לא, אם מצליחים לראות בליטה במכנסיים או החצאית שאני לובשת, אם שיער הפנים שלי נראה אמיתי.

וחלק מההטרדות פולשניות אפילו יותר.

לפני כמה חודשים. ירדתי מהאופניים מתחת לבית שלי. סתם צהריים של יום רגיל. חבורת נערים/ילדים היתה שם. ראיתי אותם מסתכלים עליי בזמן שקשרתי את האופניים. שמעתי אותם מתלחששים "זה אמיתי?", "ראית אותה?", "קוקסינל". ניסיתי לסיים מהר ולעלות הביתה. אחד מהם הוציא את מצלמת הסלולרי שלו וניסה לצלם אותי. התעצבנתי. צעקתי עליו שלא יעז לצלם אותי. הוא ושאר הנערים התרחקו בבהלה וברחו כשהמשכתי לצעוק עליהם. חזרתי הביתה והרגשתי כל כך חשופה ופגיעה. בקושי הצלחתי לצאת שוב. שעה אחר כך כבר הייתי בעבודה, מתכוננת לקבל להדרכה קבוצה חדשה של אנשים שייבחנו אותי באותם המבטים.

אני כבר לא יודעת איך זה ללכת ברחוב, לראות אנשים בלי התגובות האלו. לא זוכרת איך התחושה של פשוט לעבור.

מתוך "זה אמיתי?" נשלח על ידי אנונימית

"נשנש מנשנש"

לפני שבוע חציתי את הכביש בצומת קדרים כשלגופי חולצה עם ציור של שני גברים מתנשקים (סה"כ חולצה די סולידית, לא משהו פרובוקטיבי במיוחד).

ובידי בייגלה.

הרכב הראשון שעצר בכביש לידי היה ג'יפ צבאי פתוח עם שני חיילים שהחליטו שזה יהיה מאוד מצחיק להגיד לי (אני חייב להגיד שאם כבר אתה מחליט להטריד, לפחות שזה יהיה יותר שנון) 'נשנש מנשנש' וצחקקו אחד לשני. בהתחלה לא הייתי בטוח ששמעתי נכון אבל אח"כ הבנתי שזה זה.

ההערה עצמה לא מזיזה לי את הקצה של הזין אבל עד עכשיו מציק לי עד מאוד שלא הגבתי, בכלל, פשוט החלטתי להמשיך ללכת.

איך זה הגיוני שאנשים ישלחו לאוויר הערות כאלה והם לא יזכו לתגובה הכי נשכנית שיכולתי להוציא מהפה?

מתוך "נשנש מנשנש" נשלח על ידי attcoil

לחצה על הפטמה שלי

מאז שהתחלתי לקרוא את הבלוג היו כמה מקרים שרציתי לדווח עליהם. בכל פעם שהתחלתי לכתוב (כולל ניסיון אחד לכתוב את המקרה הזה) עצר אותי באמצע איזשהו חסם רגשי, עד שבסוף התייאשתי ומחקתי הכל.

אז אני אנסה לקפוץ לאירוע עצמו עם כמה שפחות הקדמות.

במהלך ההפנינג שלפני המצעד יצא לי להסביר לכמה וכמה אנשים שאני טרנסג'נדרית. נערה אחת שדיברתי איתה ועם חברה שלה, פשוט בצורה הכי בוטה, לחצה על הפטמה שלי בחזה תוך כדי שהיא שואלת בניסוח שלא זכור לי אם יש לי ציצים.

התגובה שלי הייתה מאוד מהירה. הדפתי את היד שלה ומלמלתי את המילים "הטרדה מינית" בלי שום מבנה משפט מסודר. אבל מה שמתסכל זה שלא משנה כמה מודעת ודרוכה לא יכולתי להספיק להתגונן. היא כבר נגעה בי והפגיעה כבר קרתה. ומה שהכי מחרפן זה שאת בכלל צריכה להיות במצב שבו את בכוננות כל הזמן. וזה לא שציפיתי שהמצעד יהיה מרחב מוגן, אבל כשמישהו מסתכל עלי בצורה מוזרה או מעיר משהו, אני יכולה לפחות להגיב או להתרחק.

מיד אחרי שזה קרה התיישבתי על ספסל והכרחתי את עצמי לקרוא לחברה שהסתובבה קרוב כמה פעמים עד שהיא שמעה. היא חיבקה אותי, בכיתי קצת וסיפרתי לה פחות או יותר מה קרה. אחר כך המשכתי לשבת על הספסל ומישהו שאל אם הוא יכול לצלם אותי (סחטיין עליו. זה לא קורה הרבה). אמרתי שכן. ואז הוא ביקש ממני לחייך. בתנועה נחרצת ובתחושת סיפוק נדתי לו לאות "לא" והוא צילם אותי ככה, עם הדמעות.

מתוך "בצורה הכי בוטה, לחצה על הפטמה שלי" נשלח על ידי עילעיל

ב-17 במאי יצוין בארץ ובעולם היום הבינ"ל נגד הומופוביה וטרנספוביה !

אירועי הבנ"ה / IDAHO יעמדו השנה בסימן מאבק בהומופוביה וטרנספוביה במערכת החינוך ודרך החינוך. 

>> עזרים שונים לפעילות - באנרים ייחודיים של הבנ"ה להטמעה באתרכם, פוסטר הבנ"ה גדול להדפסה, מערך שיעור בנושא הומופוביה ועוד.
>> רעיונות והצעות לפעילויות הבנ"ה
>> לוח אירועי הבנ"ה 2012 בישראל
>> הצטרפו אלינו בפייסבוק
>> הירשמו לרשימת התפוצה