גלסטיאן, בן 29, נולד בארמניה. לישראל הגיע בגיל 16 כדי ללמוד בסמינר השייך לפטריארכיה הארמנית בירושלים, במטרה להיות כומר. במשך שלוש שנים למד שם, עד שיום אחד פשוט ברח. הוא הבין שהוא הומוסקסואל והחליט לצאת מהארון. "ההורים שלי לא רצו אותי. הם אמרו שעדיף להם שאני אמות מאשר שאחזור לשם. זה סגר לי את הדלת, כבר אין לי משפחה", הוא מספר.

בתום הליך שגרתי, קיבל מעמד זמני של מבקש מקלט, שאותו יש לאשר מחדש כל חצי שנה. "לא נותנים לי אפילו לבקש מעמד של תושב קבע". עם האישורים הזמניים האלה הוא חי עד היום. בכל פעם שהוא ניגש למשרד הפנים, מקנן בו החשש שלא יקבל את האשרה ויגורש מישראל. בינתיים, הוא מתגלגל מעבודה אחת לשנייה. רוב המעסיקים, הוא מספר, לא רוצים לקחת לעבודה מישהו שמעמדו אינו ברור.

עד כה, אף הומוסקסואל לא הוכר כפליט בישראל. על פי אמנת הפליטים של האו"ם, פליט הוא אדם שיש חשש ממשי לרדיפה במדינתו על רקע גזע, דת, לאום, השקפה פוליטית או השתייכות לקבוצה חברתית מסוימת. "כל מדינות העולם המערבי קבעו שהומואים ולסביות שייכים לקבוצה חברתית מסוימת ועל כן הם יכולים להיחשב לפליטים", מסביר ד"ר יובל לבנת, מהתוכנית לזכויות פליטים באוניברסיטת תל אביב. "במדינת ישראל נכון להיום המצב עדיין לא כזה. העמדה של משרד הפנים לאורך השנים היא שהומואים לא מוכרים כפליטים.

אם יישאר זמן מה בלי עבודה הוא חושש שלא יצליח להתקיים, שכן לדמי אבטלה הוא אינו זכאי. "איך אפשר לחיות ככה?", שואל גלסטיאן, "בכל מדינה אחרת, אם הייתי נשאר 13 שנה, אני לא חושב שהיתה לי בעיה לקבל מעמד של תושב קבע. במדינות אחרות מקבלים אזרחות. עם מעמד קבע אני אוכל לחיות פה כמו כל אחד, לנסות לשקם את החיים שלי"

 

ב-17 במאי יצוין בארץ ובעולם היום הבינ"ל נגד הומופוביה וטרנספוביה !

אירועי הבנ"ה / IDAHO יעמדו השנה בסימן מאבק בהומופוביה וטרנספוביה במערכת החינוך ודרך החינוך. 

>> עזרים שונים לפעילות - באנרים ייחודיים של הבנ"ה להטמעה באתרכם, פוסטר הבנ"ה גדול להדפסה, מערך שיעור בנושא הומופוביה ועוד.
>> רעיונות והצעות לפעילויות הבנ"ה
>> לוח אירועי הבנ"ה 2012 בישראל
>> הצטרפו אלינו בפייסבוק
>> הירשמו לרשימת התפוצה

(מקור הידיעה: הארץ. » לידיעה המלאה)