אני זוכר את עצמי עומד תחת החופה, קפוא, מחכה שאיזה ניצן של אהבה יתחיל לבעור בי – לשווא. עשרים שנה אחרי אני נשוי לאותה אישה ואב לילדים, וכל יום עבורי הוא מלחמה. אני נקרע בין אלוהיי ומשפחתי, לבין האהבה שלא ידעתי"

באותם זמנים לא היו אופציות באמת, לפחות לא במקום שבו גדלתי. המחשבה שלא להקים משפחה, שלא להתחתן, להודות אפילו (רק) בפני עצמך שאתה הומו – הייתה בגדר דבר שלא יעלה על הדעת. התייחסתי אל עצמי כחולה במחלה לא מדבקת שבוודאי תעלם ברגע שאתחתן. הייתי משוכנע שלאחר החופה תיחשף האמת העמוקה "שאני בעצם סטרייט לגמרי", ובא לציון גואל.

\

(מקור הידיעה: ynet. » לידיעה המלאה)