השחקן והבמאי אלון אופיר מעלה את ההצגה "סיפור אהבה בשלושה פרקים" שעוסקת בהומוסקסואליות, תוקף את התיאטרון הרפרטוארי שחרד מתגובת הקהל וגם את הקהילה הגאה בארץ, ש"רוצה להיות ניו יורק עם הגבריות הסטרייטית שלה"

"…פעם האשמתי את מנהלי התיאטרונים בהומופוביה, היום אני מבין שהם נאלצים להיות כאלה כי הם משקפים חברה. גם אם הם לא הומופובים בחיים, בלקיחת ההחלטות שלהם הם בפירוש כן. עובדה, תני לי שם של שחקן אחד שמשחק משנות השמונים באופן רציף על הבמה וחי עם בן זוג באופן פתוח".

"…הקהילה שלנו מצמיחה זמרים, ציירים, רקדנים, כותבים ואנשי טלוויזיה. איפה הם בתיאטרון? אני מדבר על קריירה שלמה, ארוכה, של שנים. שנות החמישים בישראל היו הרבה יותר פתוחות ומתקדמות מהאייטיז, זה מגוחך. שימי לב שמאז, אותו משטר מנהל את התיאטרון. את יודעת כמה גברים בארון יש במקצוע שלי? אנשים שמתחתנים וחיים בשקר. כעסתי עליהם אבל הבנתי, הם רוצים לשרוד. מה הם צריכים להיות מחוץ לארון? הרי גם אם אעשה תפקיד שלקהל נראה טוב, הברנז'ה תגיד: 'כן, אבל האנטוניו שלו הומו'. למה איאן מק'קלן ודרק ג'קובי יכולים לשחק בלי בעיה בברודווי ובהוליווד? שם זה בסדר, פה לא. פעם נורא כעסתי על כך".

"…הבנתי שהם לא מובילים אותנו לאבדון, הם השתקפות של האבדון. אני לא סולח, אבל למדתי לקבל את זה. התנהלות התיאטרון אינה שונה מהתנהלות בתי המשפט, הכנסת והממשלה. מה ציפיתי, שהם ינהגו אחרת? ממי הם מבקשים תקציב? מלימור לבנת. הם לא יכולים לנהוג אחרת אם ברצונם להמשיך ולסחוב את העגלה. הם כן יכולים להיות יותר אנושיים ורגישים מול האמנים. במשך השנים הבנתי איך העסק עובד. אתה שחקן מצוין רק כשאתה אצל מישהו אחר ואז יעריכו, יכבדו ויתאמצו למצוא לך תפקידים ראויים. זה שיגע אותי, הוביל לאובדן אידיאולוגי מסוים. בגלל זה אין יותר אמביציות וחלומות".

ב-17 במאי יצוין בארץ ובעולם היום הבינ"ל נגד הומופוביה וטרנספוביה !

אירועי הבנ"ה / IDAHO יעמדו השנה בסימן מאבק בהומופוביה וטרנספוביה במערכת החינוך ודרך החינוך. 

>> עזרים שונים לפעילות - באנרים ייחודיים של הבנ"ה להטמעה באתרכם, פוסטר הבנ"ה גדול להדפסה, מערך שיעור בנושא הומופוביה ועוד.
>> רעיונות והצעות לפעילויות הבנ"ה
>> לוח אירועי הבנ"ה 2012 בישראל
>> הצטרפו אלינו בפייסבוק
>> הירשמו לרשימת התפוצה

(מקור הידיעה: YNET. » לידיעה המלאה)