התנכלות משטרתית ללהט"ב, היא תופעה מוכרת ושכיחה, אפילו במדינות מתוקנות אשר בהן חוקים ברורים המגנים על להט"ב מפני אפלייה. אלא שבמדינות רבות כבר הגיעו למסקנה שחקיקה אינה מספיקה, וכי על המשטרה לנקוט בצעדים כדי להבטיח יחס שווה ושמירה על כבוד האדם בעת המגע של השוטרים עם אנשים להט"ביים

מאת: ידין ספיר

בשבת שעברה פיזרה המשטרה את המפגינים למען הצדק החברתי תוך תקיפה אלימה של המפגינים (ולעתים של עוברי אורח שנקלעו למקום), שלוותה במעצרם של עשרות אנשים בעילות שקריות של "תקיפת שוטר" ותוך מניעת טיפול רפואי מעצורים שנפגעו קשות מידי השוטרים. המשטרה אף הגדילה לעשות כאשר דרשה את הארכת המעצר עד תום ההליכים – נוהל אשר ננקט רק במקרים חריגים של סכנה לשלום הציבור. למרבה המזל, בית המשפט דחה את בקשת המשטרה והורה על שחרורם המיידי של כל העצורים.

לאחר שחרורם סיפרו כמה מהעצורים כי בחקירתם נשאלו לגבי נטייתם המינית. "כבר בזינזנה, ולאחר מכן בחקירה, שאלו אותי אם אני לסבית ומאיזו עדה אני", מספרת אחת העצורות ששוחררו, ליטל בר. "ואני לא היחידה. גם אחרים נשאלו אם הם הומואים ומאיזה מוצא הם".

שיטור והתנכלות על רקע נטייה מינית וזהות מגדרית

שיטור הוא אחד הנושאים המהותיים והבעייתיים ביותר בחברה הדמוקרטית. החברה זקוקה למשטרה, אשר תגן עליה מפני אלימות, עבריינות ופשיעה. במובן זה השיטור הוא שירות החיוני לכל אחד מאיתנו. ואולם, הכוח הנתון בידיהם של השוטרים, באין מי שישמור על השומר, עשוי להיות מנוצל לרעה, למשל במקרה של התנכלות ופגיעה באנשים על רקע נטייתם המינית או זהותם המגדרית.

יחסי קהילה ומשטרה. תמונת אילוסטרציה: למצולמים אין קשר לנאמר בכתבה. (צילום: מאור ברזני)

מאמר זה יתמקד בתופעות המתרחשות במדינות שבהן החוק אינו אוסר על הומוסקסואליות וטרנסקסואליות (ולעתים אף מעניק ללהט"ב הגנה נוספת בצורת חקיקה נגד פשעי שנאה), אלא שהמשטרה או גופים בתוכה, נוקטים בגישה אחרת בבואם במגע עם להט"ב.
התנכלות משטרתית עשויה להתבטא בפשיטה משטרתית מגמתית על מקומות בילוי להט"ביים ומעצרי שווא, אך גם בהימנעות מטיפול בתלונות, אי מתן שירות והגנה ללהט"ב, הטרדה מינית של נשים טרנסג'נדריות ועוד.

פשיטות משטרתיות וחוזה חדש עם הקהילה

במקומות שבהן אין מודעות והקפדה על זכויות להט"ב, פשיטות משטרתיות על איזורי בילוי וקרוזינג של להט"ב במקומות שונים בעולם, הינה תופעה שכיחה. תחת עילה של "שמירה על המוסר הציבורי", המשטרה מגיעה למועדונים, סאונות וגנים ציבוריים, ומבצעת מעצרים אלימים. פרסום שמות ותמונות העצורים בתקשורת הינו הרסני עבור אנשים בארון, והפעולה כולה גורמת לזעזוע וחרדה בקרב הקהילה. במקרים שבהם הקהילה החליטה לצאת ולהיאבק, פעולת המשטרה היוותה את נקודת מוצא להתפתחות פוליטית חשובה.

הדוגמה הידועה ביותר היא כמובן ההצקות החוזרות ונשנות של משטרת ניו יורק על הפאבים ברחוב כריסטופר, אשר הובילו בשנת 1969 להתפרצות אירועי סטונוול, כאשר נקעה נפשם של המבלים מיחס זה. ואולם, באותה העת החוק בניו יורק אסר על יחסי מין בין גברים.

בקנדה, לעומת זאת, הומוסקסואליות הותרה בחוק כבר בשנת 1969, ואולם בשנת 1981 זה לא מנע ממשטרת טורונטו מלפשוט על ארבע סאונות של גייז, לזרוע הרס רב (אחת הסאונות הוחרבה לחלוטין) ולעצור מאות אנשים. בעקבות הפשיטות נערכו הפגנות סוערות של הקהילה, הועמקה המעורבות שלה בפוליטיקה, והמשטרה ערכה חשבון נפש לגבי יחסיה עם הקהילה.

בשנת 1994 פשטו שוטרי מלבורן, אוסטרליה, על מועדון "טייסטי". העילה הרשמית היתה חיפוש סמים, ואולם הברוטליות של השוטרים, שכלאו את 463 הנוכחים למשך 7 שעות וציוו עליהם להתפשט עד לסיום החיפוש הגופני, הצביעה על כך שהמניעים היו הומופוביים וטרנספוביים בעיקרם. המבלים הטרנסג'נדריים סבלו במיוחד מהחיפוש הגופני הפומבי וההפשטה. גם כאן, בעקבות הסערה הציבורית הוקמה יחידה מיוחדת לקישור בין הקהילה הלהט"בית לבין המשטרה, עם דגש על צרכיה של הקהילה הטרנסג'נדרית.

בשנת 2003 הוקמו בתל אביב המשמרות הוורדות, אשר פעיליה התייצבו מדי ערב בגן העצמאות עם דגלים ומצלמות על מנת לעצור את תופעת ההתנכלות המשטרתית לבאי המקום. התנכלות זו החלה בעקבות מדיניות אשר ביקשה "לנקות" את הגן מפעילות מינית. השוטרים אשר נשלחו למשימה ביצעו אותה באלימות רבה, כאילו קיבלו היתר לפרוק יצרים אגרסיביים, וכמובן יכלו לסמוך על שתיקת קורבנותיהם, רובם ככולם בארון, אשר לא העזו להגיש נגדם תלונות.

כך למשל, באחד המקרים מבקר חרדי הוכה כה קשות, עד כי אושפז בבית החולים עם שברים בגופו. כדי לחמוק מהשאלות של בני משפחתו נאלץ לטוות מסכת שקרים רעועה.

גם במקרה הזה, התארגנות הקהילה והפעלת הכלים התקשורתיים והפוליטיים הביאה לעצירת האלימות, לשינוי מדיניות "ניקוי הגן" ולהידברות בין המשטרה לבין אגודת הלהט"ב. כל זאת לא מנע מהמשטרה לפשוט תוך שימוש באלימות רבה בשנת 2006 על מסיבה קווירית בדרום תל אביב (שלושה עצורים, כולם זוכו מאשמה במשפט), ובשנת 2008 לפשוט על סאונה בחיפה בטענה כי המדובר בבית בושת.

התנכלות לטרנסג'נדרים ודראגיסטיות

טרנסג'נדרים מהווים אוכלוסיה פגיעה במיוחד בבואה במגע עם שוטרים. תופעות של הטרדה מינית, החל מהערות מבזות וכלה בפגיעה מינית של ממש, הינן שכיחות ביותר. פעמים רבות השוטרים (ובוודאי מי שלא עברו הכשרה כלשהי בנושא זהות מגדרית) מייחסים לכל אישה טרנסג'נדרית עיסוק בזנות, מבצעים חיפוש על גופן (אסור לשוטר-גבר לבצע חיפוש גופני על אישה), וכולאים אותן עם עבריינים-גברים, אשר מהווים עבורן סיכון חמור נוסף.

סרטון ארגנטינאי – כולם שווים בפני החוק. האמנם?

כמו במקרים אחרים, כאשר המדובר בטרנסג'נדר/ית המשתייכת לקבוצה מוחלשת נוספת (נוער, מיעוט אתני, עובדות מין, מהגרי עבודה וכו'), רמת הסיכון גבוהה אף יותר. 2010: שוטרים תקפו נשים טרנסג'נדריות העוסקות בזנות

במקרים רבים יחסה המבזה של המשטרה לאנשים טרנסג'נדרים (בין אם המדובר במתלונן, בקורבן או בחשוד), כאשר השוטרים פונים לאדם במין הביולוגי שלו, תוך התעלמות מזהותו המגדרית. 2012: המשטרה מכנה טרנסג'נדרית "קוקסינל"

הומופוביה בתחנת המשטרה

תפקידה של המשטרה, כידוע, הוא לשרת ולהגן. אלא שלעתים שירותיה אינם ניתנים באופן שוויוני ומספק לכל האזרחים. אפלייה זו יכולה לבוא לידי ביטוי למשל בדרך של אי מתן הגנה מספקת או מיצוי החקירה במקרים של תקיפה והתנכלות על רקע הומופובי מובהק, או שהוא בעל גוון הומופובי גם אם הוא התבצע על רקע אחר. ואולם אפליה עשויה להתבטא גם בצורות של אי מתן שירות הולם במקרה שבו מתברר שהמתלונן או הקורבן הוא להט"ב, כולל במקרים שבהם מדובר בחשד לעבירות בתוך הקהילה או "בתוך המשפחה" (אלימות, עבירות מין, רכוש ומרמה, הפצת תרופות וטיפולים מסוכנים וכו').

עדותו של שי, בן 18, שנעצר בשנת 2002 על ידי משטרת ירושלים לאחר שהתנשק עם חברו מול חומות העיר

התמודדות משטרות בעולם

שינוי התפיסות כלפי להט"ב לא פסח על רוב המשטרות בחברות הדמוקרטיות. הלהט"ב, אשר נחשבו בעבר למי שהמשטרה צריכה להגן על החברה מפניו, נתפסים כיום כציבור הזקוק להתייחסות מיוחדת ולהגנה מוגברת.

הרובד הבסיסי ביותר הוא כמובן הכשרה מתאימה לשוטרים עוד במהלך הקורסים, אשר תכליתה הוא להעניק ידע, וגם להנחיל את "רוח המפקד" והמדיניות המוצהרת לכל השדרה הפיקודית ואנשי השטח. הדרכה כזו כוללת מפגש עם להט"ב, הסברים על נושאים של נטייה מינית וזהות מגדרית, דיון במצבים של מגע בין שוטרים לבין להט"ב – ובעיקר טרנסג'נדרים, צעירים, מיעוטים ואנשים העוסקים בשירותי מין.

ערכה להכשרת שוטרים להתמודדות נגד להט"בופוביה שהופקה על ידי ארגון ILGA

סרטון הדרכה של משטרת שיקאגו:

במקומות שונים ניתן דגש מיוחד על שלב הגשת התלונה וגביית העדויות, כאשר המטרה המובהקת הינה לעודד הגשת תלונות, הן לשם מימוש תכלית המשטרה בהגנה על הציבור, והן כדי ליצור מאגר מידע אמין לגבי עבריינות ופשיעה כנגד להט"ב.

כך למשל, באוסטרליה הוקמה יחידה של קציני קישור ללהט"ב (Gay and Lesbian Liaison Officers (GLLOs – קצינים שנמצאים בקשר עם קבוצה של פעילים בקהילה, ואשר מסייעים ליצור אמון בין המשטרה לבין הקהילה ובכך לאפשר לה למלא את תפקידה. מקימיה של היחידה הבינו כי קיימת חשיבות לכך שהיחידה תהיה נגישה ומוכרת לציבור הרחב, ופעלו לפרסום אמצעי ההתקשרות עמה בקרב פעילים, ארגונים וקבוצות של להט"ב.

השיטה הוכיחה את עצמה: בשנת 2009 שוטרת טרנסג'נדרית ששירתה באחת מיחידות הקישור סייעה לטפל במקרה רגיש שבו אדם סיפק הורמונים לנשים טרנסג'נדריות באופן בלתי חוקי. באותה השנה סייעה היחידה לאישה טרנסג'נדרית בטיפול הולם לתלונתה כנגד בריונים שתקפו אותה – באיזור הכפרי של ויקטוריה.

יחידה בריטית דומה, המורכבת בעיקר משוטרים להט"ביים, הוזנקה ב- 30 אפריל 1999 למשימה של גביית עדויות מניצולי הפיגוע בפאב "אדמירל דאנקן" בלונדון. בפיגוע נהרגו 3 אנשים ועשרות נפצעו, ובביצועו הורשע צעיר נאו נאצי.

בכניסה לתחנות משטרת צפון וויילס מודבקות מדבקות של דגל הגאווה, על מנת להבהיר לפונים כי התחנה היא ידידותית ללהט"ב.

במשטרת דנוור פורסמו בשבוע שעבר תקנות האוסרות כל צורה של התנכלות וביזוי אנשים על רקע זהותם המגדרית, באופן המסדיר גם את השמתם באגף התואם את זהותם המגדרית. התקנות אף קובעות עונשים לשוטרים שיבזו עציר באמצעות פניה אליו בזהות שגויה.

ומה קורה בישראל?

התארגנות הקהילה כנגד האלימות המשטרתית בגן העצמאות, הובילה כאמור לפתיחת ערוץ תקשורת בין הקהילה למשטרה.

יחד עם זאת, יחסי הקהילה והמשטרה הודקו בעקבות הרצח בברנוער, ב-1 באוגוסט 2009, כאשר התברר עד כמה הקהילה זקוקה להגנה משטרתית. ואולם חודשים ספורים לאחר מכן התאכזבה הקהילה לגלות שהמשטרה נסוגה ממחויבותה לשיפור המודעות ללהט"ב, כאשר היא ביטלה השתתפות שוטרים בהשתלמות בגרמניה שנועדה ללימוד המודל הברלינאי לטיפול בפשעי שנאה וביחס כלפי להט"ב. העילה הרשמית היתה כי "הערך המוסף של הביקור הוא מינורי" ואולם גורמים בלתי רשמיים ציינו ש"המשטרה לא מעוניינת להיות חלק ממשלחת של הומואים". גם דרישת הקהילה לקיום השתלמויות לשוטרים טרם נענתה.

אירועי השבוע שעבר מוכיחים כי משטרת ישראל בהחלט צריכה ללמוד עוד רבות כדי להגיע לרמת השירות שמעניקות משטרות במדינות מתוקנות.