מאת: דרור ניב

בין שלל מגירות הנפש רבים מאיתנו מקדישים מקום מיוחד לדת. כמעט כולנו נולדנו כבנים וכבנות לדת כלשהי, וגם אם מישהו לא רואה בה חלק מהאופן שבו הוא מגדיר את עצמו כאדם מבוגר, היא משפיעה על חיי כולנו.

נציגי הדת (מנהיגיים דתיים, כהני דת ודוברים אחרים מטעמה) עוסקים בין השאר בפרשנות מצוות ה"עשה" ו"אל תעשה" והיחס אליהם והמשקל המיוחס לדבריהם משתנה מאחד לאחר. לנציגי הדת כוח אדיר על פרטים ועל קבוצות רחבות בציבור. בכוחם לקדם סובלנות או שנאה, בריאות או חולי וכל תפיסת עולם אפשרית בכל נושא. לדוגמא, סירובו של האפיפיור לאשר את השימוש באמצעי מניעה מביא לקיום יחסי מין לא מוגנים בקרב מליוני מאמינים, אשר ודאי היו משנים את הרגליהם ברגע שאותה הנחיה היתה ניתנת.

אניטה בראיינט היא דוגמא טובה למי שהציגה את עצמה כמקדמת רעיון בשם הדת. מי שהייתה זמרת פופ, מלכת יופי ופרזנטורית בפרסומות הפכה באמצע שנות ה- 30 לחייה לדוברת נלהבת מטעם הימין הדתי בארה"ב. בשנת 1977 היא החלה להוביל מהלכים פוליטיים וחוקתיים, המפלים את ההומואים בארה"ב, כשהיא מזוהה עם הסיסמא: "הצילו את ילדינו (מפני ההומואים)". בין אמירותיה הקשות הנוספות ניתן לציין: "אני יודעת שהומוסקסואלים לא יכולים להתרבות באופן ביולוגי; לפיכך הם צריכים לגייס (לשורותיהם) את ילדינו" ו- "אני לא שונאת הומוסקסואלים, אבל כאם אני חייבת להגן על ילדיי מהשפעתם השטנית". את הדמות החזקה והסוחפת הזו שילבו בעלילותיהם של הסדרה "סיפורי סן פרנסיסקו" ושל הסרט "מילק" (וודאי בעוד סדרות וסרטים). הלך הרוח של אותה תקופה והשפעתה על קהילת ההומואים מורגשת בהם היטב. חוסר המנוחה שאתה חש כצופה מפעמת בך, כאילו דבריה של בראיינט נאמרו בימינו אנו. כל בני האדם רוצים שהאלוהים שלהם יאהב אותם והתחושה שהדת מוקיעה אותך, רואה בך סוטה וכמישהו שצריך להגן על הילדים מפניו מציקה גם בעידן של מצעדים עם אלפי משתתפים והורות גאה.

אניטה בראיינט. קידמה בשם הדת מהלכים לאפליית הומואים בארה"ב

כל הדתות בעולם פותחו ע"י בני-אדם והם אלו שהעלו את רעיונותיהם על הכתב. הפוליטיקה תמיד הייתה קיימת וגם בימים ההם היו כוחות שפעלו לקידום רעיון כזה או אחר. אלו שהתעקשו או פעלו מספיק בנחישות הצליחו לכלול את תפיסת עולמם בין שאר "דברי האלוהים" כביכול. "לא תרצח" ו"לא תגנוב" היו חוקים שנקבעו, כדי לתת מענה לצורך של גבולות בתוך חברה שהתנהלה בתוהו ובוהו. הסיפור על הצרעת שהתפשטה על עורה של מרים, עונש אלוהים על כך שביקשה לעצמה את זכות הנבואה, הינו דוגמא לקידום אג'נדה שוביניסטית, ע"י הפחדת נשים מפגיעה אלוהית אם אלו ידרשו לעצמן כוח. גם האיסורים על הומוסקסואליות בדתות השונות, מקורם במי שאז הוביל דעות וגיבש אותם לכלל חוקים.

ישי שליסל ככלי של הסתה הומופובית אינטנסיבית

בתורה ההומוסקסואליות הגברית אסורה במפורשות, היא מוגדרת כתואבה ודינה מוות. גברים קיימו אחד עם השני יחסי מין, גם העבריים וגם הגויים, ומתוך קידום אג'נדה של אדם או של קבוצה פרטית, האיסור נכתב ונחקק. הסיבות לאיסור יכולות להיות רבות: ייתכן ובאותם ימים אנשים רבים התרכזו במין הומוסקסואלי, אשר כידוע לא מביא לרבייה וכך לירידה בשיעורי הילודה; ייתכן ולגברים הומוסקסואליים רבים ייחסו תכונות סטריאוטיפיות "נשיות", אשר נתפסו כפוגעות בצרכים החברתיים של אותה תקופה, שהתבטאו בין השאר בדרישה לכוח פיסי בעבודת האדמה ובשדה הקרב; וייתכן והחוק נקבע מתוך רצון להבדיל בין העבריים לבין הגויים. אך מדוע אין איסור מפורש על הומוסקסואליות נשית? האם האיסור על משכב זכר צופן בחובו גם את האיסור על משכב נקבה? הנחה זו מעט "מאכזבת" ומפחיתה מערכה של עבירה שדינה מוות, שכן אם מדובר על איסור כה חמור אזי משפט נוסף וודאי לא היה נתפס כמיותר.

בכל מקרה, כיום נראה שההומוסקסואליות יוצרת בחברה היהודית-ישראלית תהודה רבה מזו שכיוונו לה הכתובים. אם בעבר האיסורים המפורשים בספר הספרים, הסמכות ההורית והשמרנות של החברה הספיקו להרתיע מפני "פזילה" למה שאינו מקובל, הרי שהכוחות ההרסניים שמייחסים כיום להומוסקסואליות (כמו רעידות אדמה) והתבטאויות של נציגי דת הם בבחינת פעולה חינוכית מודרנית של הפחדת הדור הצעיר מפניה. לנציגי הדת יש את היכולת להניע פרטים וקהלים שלמים לקבל רעיון ולעשות מעשה. הבחור הדתי שביצע את פיגוע הדקירה במצעד הגאווה בירושלים בשנת 2005 היה כלי של הסתה הומופובית אינטנסיבית, מישהו שוודאי האמין שבהומוסקסואליות טמון כל הרוע ושעליו לעצור אותה.

הדת מנוצלת לקידום אינטרסים

כמו מוסדות אחרים שצופנים בחובם כוח, גם הדת נוצלה לקידום אינטרסים. ומה חזק יותר מקביעה שניתנה מלמעלה? האמונה, הן בעבר והן כיום, אינה מאפשרת להטיל ספק במה שנאמר ע"י מי שמדבר כביכול בשם האלוהים. לא הדת היא שעוררה והנהיגה הומופוביה, אלא הדת היא שגויסה לשירות ההומופובים. אניטה בראיינט ושכמותה בעבר ובהווה לא מפיצים את בשורתו של האל, אלא מנצלים את הדת לקידום תפיסות העולם שלהם. הם מאיימים בשמו של ההוא מלמעלה על פרטים ועל קהלים שלמים בעונש החמור שיקבלו בעולם הזה או בעולם הבא; הם גורמים לתחושות של שנאה עצמית ושל אשמה בקרב הומואים ובני משפחותיהם; הם מסיתים כאמור את חסידיהם כנגד ההומוסקסואליות ושולחים אותם (גם אם לא במפורש) לבצע פעילות אלימה.

לא הדת כשלעצמה היא שצריכה להטריד אותנו, אלא אלה שכביכול מדברים בשמה. המיתוס הרווח, שדת ואוכלוסיה להט"בית הן קצוות שלא יכולים להשתלב זה בזה הוא מוטעה ומנכר. ולראייה, זרמים ביהדות ובנצרות שמקבלים להט"ב ומקנים להם את מגוון הזכויות, השמורות בזרמים אחרים לסטרייטים בלבד. בכוחם של מנהיגי הדת לסייע במיזוג הדת והאמונה עם הומו/טרנסקסואליוּת וכך לזמן אליה בזרועות פתוחות גם את אלה, הנמשכים לבני מינם או השונים בזהותם המגדרית.


ב-17 במאי יצוין בארץ ובעולם היום הבינ"ל נגד הומופוביה וטרנספוביה !

אירועי הבנ"ה / IDAHO יעמדו השנה בסימן מאבק בהומופוביה וטרנספוביה במערכת החינוך ודרך החינוך. 

>> עזרים שונים לפעילות - באנרים ייחודיים של הבנ"ה להטמעה באתרכם, פוסטר הבנ"ה גדול להדפסה, מערך שיעור בנושא הומופוביה ועוד.
>> רעיונות והצעות לפעילויות הבנ"ה
>> לוח אירועי הבנ"ה 2012 בישראל
>> הצטרפו אלינו בפייסבוק
>> הירשמו לרשימת התפוצה