לעולם לא אשכח את תחושת הגאווה שאחזה בי. אחרי שנים של הסתרה, הכחשה, שקרים ודכאונות אזרתי כוח ויצאתי לרחוב העיר. זו הייתה ה-יציאה מהארון, ההשלמה ואהבת העצמי במלוא מובן המילה. דניאל יונס מספר על המשאית הדתית הראשונה במצעד הגאווה

דניאל יונס, דובר 'חברותא- הומואים דתיים'

מצעדי הגאווה בתל-אביב וירושלים בפתח, ועימם השאלה- אז למה בעצם לצעוד? ועוד כדתיים?

מחשבות רבות עברו בראשי לפני שהתיישבתי לכתוב את הדברים, שכן יש כל-כך הרבה סיבות המצדיקות השתתפות במצעד וסיבות רבות להתנגד לו. מה גם שלא ראי זה כראי זה- המצעדים בתל-אביב ובירושלים שונים כל-כך אחד מן השני, כך שקשה לתת תשובה אחת שתענה על שאלת ההשתתפות בשני מצעדים אלו. ובכל זאת אנסה…

השנה, זו הפעם השנייה, נצעד ביחד כגוש דתי תחת הכותרת "קהילה דתית גאה", תלווה אותנו במוזיקה יהודית קצבית, משאית שהפקנו במשותף עם חברת גוגל

כפי שאני רואה את הדברים, למצעדי הגאווה שתי אמירות מקבילות וחופפות המנוגדות זו לזו ומשלימות זו את זו בעת ובעונה אחת. מן הצד האחד, מצעדי הגאווה הם סוג של הפגנה, צעקת ההמון- "אנחנו פה!" ושאין בכוונתנו להעלם ו/או לחזור לארון. מבחינה זו, מצעדי הגאווה הם שווי ערך במהותם לכל הפגנה אחרת- להראות נוכחות ולהביא, על-ידי זה, לשינויי תפיסה ומדיניות, הן של הרשויות אך לא פחות חשוב מכך- של הציבור כולו.

השתתפות במצעד היא צעד אחד נוסף ופומבי הרבה יותר

במקביל לכך, למצעדי הגאווה יש גם אמירה כלפי פנים, כלפי הקהילה הגאה בכללותה וכלפי כל צועד/ת וצועד/ת. לפני שנה בדיוק צעדתי לראשונה בישראל. אני לעולם לא אשכח את תחושת הגאווה שאחזה בי. אחרי שנים של הסתרה, הכחשה, שקרים ודכאונות אזרתי כוח ויצאתי לרחוב העיר. זה היה אחרי שכבר משפחתי וחברי ידעו על היותי הומו, אבל השתתפות במצעד היא צעד אחד נוסף ופומבי הרבה יותר. זו הייתה היציאה, בה"א הידיעה, מהארון, ההשלמה ואהבת העצמי במלוא מובן המילה. בעיני, פן זה משמעותי לא פחות מן הפן הראשון- ההפגנתי, ובלעדיו הראשון לא יכול היה להתקיים. ללא קבלה וגאווה עצמית, לא הייתי מסוגל לצאת ולצעוד בפומבי.

אבל, הגבולות אינם ברורים, והפן הפומבי הופך לפנימי והפנימי לפומבי וחוזר חלילה, והרבה בזכות הכיפה שעל ראשי. כשאני צועד בתל-אביב, אני הופך למצעד קטן ומשמעותי בתוך המצעד הגדול. כשאני וחברי וחברותי לקהילה הדתית הגאה ('חברותא- הומואים דתיים', 'בת-קול' ללסביות דתיות, 'המניין הגאה' ו'איג"י- הקבוצות הדתיות') אנחנו באים באמירה גם כלפי עצמנו, גם כלפי הציבור הכללי אבל גם כלפי שאר הצועדות והצועדים- אנחנו דתיים גאים, וגאים בזה. הדהים אותי לראות בשנה שעברה את העניין הרב שיצרנו סביבנו, ושרבים כל-כך הבינו כי היהדות לא בהרכח דוחה אותם בשל נטייתם, וכי קיימת אפשרות לשוב ולהרגיש מחובר לפן היהודי. תוך זמן קצר מאד נגמרו כל נרות השבת שחלקנו שם. הפומביות שלנו הפכה לאישי של צועדים וצועדות רבות.

ובירושלים? הפן ההפגנתי בירושלים חזק יותר מזה שבתל-אביב, גם בשל העובדה כי המצעד עצמו נראה יותר כמו הפגנה (או תהלוכת מוות יש שאומרים) מאשר הקרנבל התל-אביבי. בירושלים אין משאיות ואין מוסיקה אלקטרונית. אז מה לנו ולמצעד? אמר לי פעם חבר קרוב, שבפעם הראשונה שהוא הלך למצעד גאווה הוא העדיף לעשות זאת בירושלים כמפגין מן הימין הדתי שעומד עם "חבריו" בשולי המסלול וקוראים בקריאות גנאי וקללות על הצועדות והצועדים. הוא הרגיש, ובצדק, שרק כך הוא יוכל להיות במצעד ובו בזמן לא להחשף כהומו. מיד הבנתי, שאם הוא היה שם, בטח היו ועוד יהיו רבים כמותו. אנשים רבים רואים אותנו צועדים בגאון עם הכיפות על הראש ומבינים, אולי לראשונה בחייהם, שהם לא לבד, שהם לא שונים מאיתנו, וכי יש להם לאן ואל מי לפנות. אני תוהה כמה מהם ניצלו בזכות צעידתנו זו? כמה מהם הבינו שיש להם תקווה לחיים מלאים ומאושרים? כמה מהם הבינו שהם לא באמת חייבים לבחור בין זהות דתית לבין נטייה מינית? מצעד זה הופך, אצל אותם אנשים, מהפגנה פומבית שלנו להפנמה ותקווה אישית שלהם.

תפילה לשוויון ולקבלה

יש רבים, מבית ומחוץ, אשר מתנגדים למצעדי הגאווה בכלל ולהשתתפותם של ארגונים דתיים בפרט. ישנן טיעונים הומובופיים לכך, אך ישנן גם סיבות ראויות שאסור להתעלם מהן. אבל, למצעדי הגאווה יש גם צדדים חיוביים רבים, הן כלפי פנים והן כלפי חוץ, אשר ניסיתי להציג כאן בקיצור נמרץ.

אנחנו, חברות וחברי הקהילה הדתית הגאה, מודעים לפולמוס הער שיש סביב ההשתתפות הפעילה במצעדי הגאווה, אך מודעים גם לחשיבות הרבה שיש כאן הן כלפי הקהילה פנימה והן כלפי חוץ.

השנה, זו הפעם השנייה, נצעד ביחד כגוש דתי תחת הכותרת "קהילה דתית גאה", תלווה אותנו במוזיקה יהודית קצבית, משאית שהפקנו במשותף עם חברת גוגל ובעזרתה הנדיבה. אנחנו מזמינים את כל מי שמתחבר לאמירה שלנו לצעוד יחד איתנו, למען עצמנו ולמען כל אותם בודדים שלא יכולים להצטרף אבל יצאו מחוזקים כשיראו אותנו בתקשורת ויוכלו לראות שהם כבר לא לבד.

ב-17 במאי יצוין בארץ ובעולם היום הבינ"ל נגד הומופוביה וטרנספוביה !

אירועי הבנ"ה / IDAHO יעמדו השנה בסימן מאבק בהומופוביה וטרנספוביה במערכת החינוך ודרך החינוך. 

>> עזרים שונים לפעילות - באנרים ייחודיים של הבנ"ה להטמעה באתרכם, פוסטר הבנ"ה גדול להדפסה, מערך שיעור בנושא הומופוביה ועוד.
>> רעיונות והצעות לפעילויות הבנ"ה
>> לוח אירועי הבנ"ה 2012 בישראל
>> הצטרפו אלינו בפייסבוק
>> הירשמו לרשימת התפוצה