למרות שהמשטרה מנסה לכסות את הרצח בברנוער בכסות של נקמה אישית, ההומופוביה מבצבצת מכל כיוון. ההקלה המזוייפת בעקבות תיוג הרצח כנקמה אישית על ידי המשטרה מסתיר את הלהט"בפוביה איתה אנו מתמודדים יום יום

מאת: אביב סלע

הרצח בברנוער השפיע על החברה הישראלית כולה. תחושת הביטחון היחסי שמרכז תל אביב מהווה מרחב ליברלי וסובלני נפגעה אנושות והחברה כולה עצרה וביקשה לתמוך בקהילה הגאה שמצאה את עצמה במרכז ההתרחשות.

המעצרים בימים האחרונים של החשודים ברצח ומעצרו של שאול גנון, הפעיל בקהילה החשוד בקיום יחסי מין עם אחד החשודים בעת שהיה קטין, הובילו את המשטרה לטעון שפיצחה את הרצח. לדברי המשטרה הרצח בברנוער אינו פשע שנאה אלא עניין של נקמה אישית: פעיל בקהילה עשה עוול לאחר, ומקורביו ששמעו על העניין טבחו בבאי הברנוער.

הומופוביה המבצבצת מכל כיוון

למרות שהמשטרה מנסה לכסות את הרצח בכסות של נקמה אישית, ההומופוביה מבצבצת מכל כיוון. האיזור הראשון בו ההומופוביה נגלית הוא סביב השאלה מה עומד מאחורי צמד המילים "נקמה אישית". האם העוול אותו ביקשו לנקום הוא ניצול מיני בלבד? או שמא העובדה כי מדובר בפעיל הומו או במקום מפגש של הקהילה הגאה היא ששיחקה תפקיד מרכזי?

מקום נוסף בו ניתן להבחין בהומופוביה הינו בכל הקשור לאופי הירי שרצח ופצע ללא הבחנה. נקמה אישית כשמה כן היא – אישית. האם ירי לכל עבר וללא הבחנה בברנוער באמת יכול להיחשב כניסיון לרצח על רקע אישי? האם הרוצח ביקש לפגוע בפעיל או שמא בקהילה הגאה כולה ובין השאר באותו פעיל?

יש משהו מרגיע למדי בהפלת האשמה כולה על צמד המילים "נקמה אישית". אם זו נקמה אישית אין מדובר בהומופוביה ואפשר לחזור להרגיש בטוחים ומשוחררים בתל אביב. גם מבחינת תל אביב ומדינת ישראל מדובר בהקלה, שכן האבן הכבדה ששמה "הרצח בברנוער" הכבידה על שתיהן.

אך ההקלה המזוייפת בעקבות תיוג הרצח כנקמה אישית על ידי המשטרה מסתיר את הלהט"בפוביה איתה אנו מתמודדים יום יום. להט"בפוביה אשר פוגעת בטרנסג'נדרים, בביסקסואלים, וכן גם בהומואים ולסביות בתל אביב ומחוצה לה.