החלום של ג'וסי בת השמונה הוא להתעורר בוקר אחד בלי פין. "פגעתי בה כשאילצתי אותה להזדהות כבן, ואני לא רוצה להמשיך בכך" אומרת אמה.

סרט התעודה שמובא כאן, עוסק בילדים שהוריהם מאפשרים להם לחיות כבני המין השני. רגע לפני שההורמונים מתחילים לתת בהם אותות, הם יכולים ל"עבור" בקלות בלי התערבות רפואית. אך כדי למנוע מהם לפתח בגיל ההתבגרות את סימני המין הביולוגי שלהם, עליהם ליטול "חוסמי התבגרות מינית" ואחר כך להתחיל בטיפול הורמונלי שיפתח בהם את סימני המין השני: שיעור בפנים ובגוף וגידול השרירים לבנים, צמיחת שדיים והקטנת האשכים לבנות.

הסרט משמיע את קולם של הילדים, באופן העונה על השאלה "האם הם אינם צעירים מכדי להחליט?". הוא גם מציג את ההורים, המקבלים את ילדיהם כפי שהם, תומכים בהם ומגנים עליהם בעת הצורך, ומאפשרים להם חיים מאושרים במין שלא אליו הם נולדו.

פתרון רפואי לנזקקים או כפיית נורמות חברתיות?

הסרט אינו חף מפגמים. החלטת היוצרים להתייחס לילדים לפי המין בו הם נולדו, ולא באופן בו הם מגדירים את עצמם, וסביבתם מתייחסת אליהם, מעוררת אי נחת. שאלה מסוג אחר שמעורר הסרט נוגעת למתח שבין מתן "טיפול רפואי" (אשר נסמך בהכרח על אבחנות רפואיות ופסיכיאטריות), אשר יפתור את מצוקתם של הילדים הטרנסג'נדרים, לבין המאבק למען חברה המקבלת גם מגוון אנושי שאינו נופל בהכרח להגדרה הדיכוטומית של גבר-אישה. דיכוטומיה, אשר עומדת בבסיסה של האפליה כלפי אנשים טרנסג'נדרים.

הערת המערכת: אנו מודים למגיבים שהפנו את תשומת ליבנו למונחים השנויים במחלוקת.

להתעורר בלי פין

החלום של ג'וסי בת השמונה הוא להתעורר בוקר אחד בלי פין. "פגעתי בה כשאילצתי אותה להזדהות כבן, ואני לא רוצה להמשיך בכך…" מספרת אמה. הרבה אנשים אומרים לי: איך את יכולה לאפשר לה לקבל את ההחלטה הזו? היא לא צעירה מדי בכדי לדעת? אבל כשאני הייתי ילדה קטנה ידעתי שאני ילדה קטנה… ג'וסי גם ידעה שהיא ילדה".

ההורים של קיי החליטו להתחיל להתייחס אליה כאל בת ולשנות את שמה לקיילה, לאחר שהיא אובחנה כבעלת 'דיספוריה מגדרית'. "לקח לי שבועיים להתרגל לפנות אליה במין הנכון" מספר אחיה. לבית הספר היא המשיכה ללכת כבן, אך סבלה מהתנכלות מצד חבריה לכיתה שהבחינו בהתנהגותה הנשית. בסופו של דבר החליטו הוריה לשלוח אותה לבית ספר חדש, כדי לאפשר לה התחלה חדשה, כילדה.
"יש נזק עצום מאי קבלה של ילדים על ידי הוריהם" אומר אביה של קיילה, ואמה מוסיפה "להניח לה לגדול כבן, זו לא אופציה… אנחנו לא רוצים שהיא תהיה מבין הילדים ששמים קץ לחייהם מפני שהם כל כך אומללים".

זה מי שאני אמור להיות

ביילי, בן השתים עשרה, נולד כבת, אך התעקש להתלבש, להסתפר כבן מגיל שבע. לאחר תקופה שבה לקה בדיכאון מפני שהרגיש נבוך לגלות את האמת לאמו, הוא בחר לתאר לה את הרגשתו במכתב "אמא, אני באמת בן". "אמרתי לו: לא, אתה בת, והוא ענה לי – לא, אני באמת בן" מספרת האם. בבית הספר הוא סבל מהתנכלויות, עד שאמו החליטה לעבור לגור באיזור אחר, שבו לא הכירו אותו כילדה.

כריס בן השש עשרה נולד כג'וליה, אך בגיל שתים עשרה החל ליטול טסטוסטרון. מול המראה, הוא אומר "אני לא יכול לדמיין את עצמי בתור אישה. זה מי שאני אמור להיות". "כריס החל לבטא את הבן שבו מעט אחרי שהתגרשתי מאביו. תהיתי אם הדברים קשורים. אביו לעולם לא היה מרשה לו להתלבש בבגדי גבר, במובן מסוים התזמון היה קשור לזה כי הוא ידע שאני יותר מקבלת" מספרת אמו.

חלק מהממסד הרפואי מגלה שמרנות ונוקשות, אך רופאים המטפלים בדיספוריה מגדרית מודעים כיום יותר לצורך בטיפול מגיל צעיר: "אנחנו בנקודת מפנה, במקום בו זה הפך לחלק מהשיח הציבורי. אני מקווה שנסייע לאנשים פשוט להיות מי שהם…" אומר ד"ר נורמן ספאק, הרופא המטפל בביילי.

חלק ראשון

חלק שני

חלק שלישי

חלק רביעי

חלק חמישי

חלק שישי

ב-17 במאי יצוין בארץ ובעולם היום הבינ"ל נגד הומופוביה וטרנספוביה !

אירועי הבנ"ה / IDAHO יעמדו השנה בסימן מאבק בהומופוביה וטרנספוביה במערכת החינוך ודרך החינוך. 

>> עזרים שונים לפעילות - באנרים ייחודיים של הבנ"ה להטמעה באתרכם, פוסטר הבנ"ה גדול להדפסה, מערך שיעור בנושא הומופוביה ועוד.
>> רעיונות והצעות לפעילויות הבנ"ה
>> לוח אירועי הבנ"ה 2012 בישראל
>> הצטרפו אלינו בפייסבוק
>> הירשמו לרשימת התפוצה

התרגזת? הסכמת? יש לך מה להגיד על הכתבה? לתגובות »

תכנים נוספים שעשויים לעניין אותך